הצבע הסגול
👶
רומי – הגדולה שלי (איזה גדולה?! ענקית!! כבר בת 3!!) מגלה בשנה
האחרונה קיבעונות לכל מיני דברים. בגן יש תא שירותים שרק אליו היא מוכנה להיכנס
(הימני הקטן), אם ילד אחר נמצא שם היא מודיעה שהיא מחכה בסבלנות. והיא באמת
מחכה.... כשמגיע הזמן לשטוף ידיים – יש כיור מסוים שרק בו היא מוכנה לשטוף את ידיה
– והיא תמתין בסבלנות אם הוא במקרה תפוס. יש לה בקבוק שאותו לוקחים לגן וכוס שממנה
שותים בבית, יש את הספר המסוים שאותו צריך לקרוא לפני השינה – ואותו רק אמא מקריאה
(סדרת באר שפע – מומלץ ביותר!! אבל אחרי חודשיים שבהם "קוראים" רק אותם
לפני השינה אפילו הם מתחילים להתיש קצת...)..
אבל!! הקיבעון המשמעותי ביותר בתקופה האחרונה הוא הצבע הסגול. רומי
מאד מאד (מאד) אוהבת אותו. אז יש לנו צלחת סגולה וכוס סגולה וכפית קטנה סגולה
(לרסק תפוחים) וכף סגולה ומזלג סגול... איכשהו הצלחנו קצת למתן את החולצות הסגולות
(היא גדלה נורא מהר והן נהיו קטנות..), אבל יש לה סווטשירט סגול (בעצם שניים) והיא
מאד אוהבת לצייר על דפים סגולים בצבע סגול או במכחול סגול ולשחק ב- PlayDoh הסגול שלה.
בגן של רומי יש מנהג נורא נחמד – הם תולים את היצירות של הילדים וגם
כותבים מה הילדים אמרו כשציירו. כששאלו את אחד הילדים (Callan) מה הוא מצייר הוא אמר
"ירוק וכחול" (כמובן שהוא אמר את זה באנגלית תסלחו לי על התרגום..)
ולאחר מכן הוסיף "איפה רומי? היא מציירת סגול. אני אוהב אותה." חמוד.
ובכן – מעבר ליצירות הסגולות שנערמות לנו בבית בכמויות (עד שאני
מצליחה להעלים אותן), הצבע הסגול מלווה אותנו כבר תקופה בהרבה אירועים.
כשילדי הגן עוזבים את הכיתה והולכים לגינה או לאולם הגדול (או לאולם
הקטן) משתמשים שם במעין רצועה לה מחוברות לולאות צבעוניות – כל אחד מהילדים אוחז
בלולאה והם הולכים יחדיו כשאחת הגננות מובילה והשניה מאגפת מאחור. נחשו באיזה
לולאה רומי חייבת לאחוז? אז כן.. בסגולה... ויש רק אחת כזו... ואחרי ההקדמה הזו
אתחיל לספר על הבוקר שלנו היום.
היו הרבה סימנים מקדימים לכך שהולך להיות בוקר מעצבן. שתי הבנות ישנו
יחסית טוב (רומי לא התעוררה הלילה וגאיה התעוררה "רק" 3 פעמים שזה מרשים
לכל הדעות), נמרחנו כולנו (אפילו לוקה) כמו משפחה דביקה במיטה עד 7:20... בקיצור
היה בוקר יותר מדי רגוע – אז ברור שהסערה מתקרבת. רומי אכלה באיטיות מרשימה
במיוחד, והודעתי לה שככל הנראה, בקצב הנוכחי אנחנו לא נספיק לשחק הבוקר לפני הגן. אז
היא אמרה "לא נורא, אמא". רגע!! באמת?! נראה לכם?! חחחח... התגובה
האמיתית שלה הייתה בכי מיילל (כזה שמורט על העצבים, ומחייב אנחה לפני התגובה כדי
לא להתפוצץ) מלווה ב" לא, לא, אבל למה?!" צווחני... הסברתי שאנחנו
צריכות לצחצח שיניים ולנעול נעליים ולצאת – כדי שלא נאחר לגן. והיללות והצווחות רק
נמשכו.. אז הגענו לפשרה (כלומר, אני ויתרתי תוך שידול לנעול נעליים וצחצוח שיניים
בו זמנית) וניצלתי את 2 דקות החסד שנתתי לה לשחק כדי לסדר קצת את המטבח. ואז
יצאנו! וגילינו שקרררר... ושדווקא היום הלבשתי לרומי שמלה קייצית כזו... אז מהר
רצתי להביא סוויטשירט, ונזכרתי שהסוויטשירט הסגול באוטו של אבא (שכבר מזמן נסע
לעבודה)... בחרתי אחד אדום וכשהגשתי אותו לבתי האהובה נמשכה סרנדת הצווחות צרחות
והבכי המיילל "אבל לא!!!! הסוויטשירט הסגול!!! לא!!!"... הרגשתי שהתסכול
כבר מגיע לי לגרון ותיכף אתחיל לצעוק (יכול להיות מאד שכבר צעקתי בשלב הזה...) –
הצלחתי למצוא סוויטשירט סגול אחר, אמנם קטן עליה, מפתיע שבכלל עלה עליה, אבל לפחות
זה הפסיק את רצף ההתבכיינויות ואיכשהו נכנסנו לאוטו ואיכשהו הגענו לגן... באיחור
אופנתי כמובן...
ילדי
הכיתה של רומי לא היו בכיתה שלהם אלא כבר הלכו לאולם הקטן (הידוע בכינוי אולם
18...) לקראת קבלת שבת, וכשהגענו לכניסה – ורומי פתאום הבינה שפספסה הזדמנות לאחוז
בלולאה הסגולה – התחילה ליילל ולצווח ולבכות עם דמעות אמיתיות "אבל הלולאה
הסגולה!! רציתי את הלולאה הסגולה!!" כאן כבר הרגשתי שאני אובדת עצות לחלוטין..
הלכנו לשטוף פנים, אבל הדמעות והנזלת והבכי לא נפסקו.. אחד ההורים אמר לי "one of those days, ah…?", כן... לגמרי...
כריסטין הגננת ניסתה לעזור תוך כדי שהעירה לרומי – אל תשבי על השולחן
ואל תגעי בזה... מה שלא כל כך שיפר את המצב. ובסוף פשוט הלכתי... ובכיתי באוטו..
עם גאיה.. שעכשיו הגיע תורה להוציא קצת אגרסיות...
מקווה שבדרך חזרה לכיתה מאולם 18 היא תאחוז בלולאה הסגולה...
יום סגול,
רותי
אויש. מקווה שבהמשך ראיתם מכונית סגולה ופרח סגול ושקיעה עם מלא מלא סגול.
השבמחק:) האמת שבאורח פלא - אחרי הבוקר המשברי שאר היום עבר בנעימים. ומאז - יש לי תמריץ מעולה בימי שישי להגעה בזמן לגן ("אמא! אף אחד לא ייקח לי את הלולאה הסגולה בדרך לקבלת שבת, נכון..?"). תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה (שבמקרה שלנו - כנראה מלאה בנוזל סגול סגול)!!
מחקהי, ליבי ליבי. מה קרה לצבע הירוק של סבתא?
השבמחקתודה על הסימפטיה :) הצבע הירוק? זה מסיפור אחר...
מחק