סבתא באה לבקר
✈
אמא שלי הגיעה לביקור!
כשרק עברנו לצ'נדלר, אמא שלי (הגיבורה) טסה אתי ועם שתי הבנות (ועם 6 מזוודות ו-3 תיקי גב ועגלה וסל-קל ושק של אוכל ונשנושים.. בקטנה....) ואז גם נשארה איתנו חודש וחצי. וידאה שאנחנו בסדר, הבינה בדיוק איפה אנחנו נמצאים ואיך הדירה נראית ואיפה הגן (ככה שתוכל לדמיין כמו שצריך כשנדבר בטלפון מרחוק רחוק), חרשה את כל צ'נדלר פחות או יותר ברגל, עשתה שופינג, נסעה לטייל (עם אחי שגם קפץ לביקור) ברחבי אריזונה היפה, התחילה קצת לטפס כאן על הקירות, ובילתה הרבה זמן איכות איתנו.
היא אמרה שבחרה להישאר איתנו הרבה בהתחלה כדי שתוכל למלא את המצבורים - ואז קיוותה שתוכל להחזיק תקופה הרחק הרחק מאיתנו.
אבל זה קשה... המצבורים מתרוקנים מהר מהמצופה...
מתחילים להתגעגע - וגם עם נפלאות הטכנולוגיה וכל שיחות הסקייפ והווטסאפ שבעולם - זה עדיין לא כמו לחבק ולנשק, או לשבת לאכול יחד ארוחת ערב, או לפתור תשבץ היגיון ביחד, או להקריא סיפור, או אפילו להרגיע ילדה בוכיה (בגלל שאחותה לקחה לה משהו... או סתם כי היא עייפה...).
ואז - מתחילים לבדוק כרטיסי טיסה - ופתאום טיסה עם שני קונקשנים שאורכה הוא רק 23 שעות נראית ממש "בקטנה"' וג'ט לג של ארבעה ימים זה ממש שטויות - ולמה לא? פשוט נבוא! אז מה אם לא תכננו - ואז מה אם עכשיו באריזונה חום אימים ומונסונים!
רומי באה אתי לאסוף את סבתא משדה התעופה אחרי הדרך הארוכה ארוכה - התרגשה מאד מאד וכל הנסיעה דיברה על מה תעשה כשנראה את סבתא (תיתן לה חיבוק גדול גדול ענקי) ועל מה תספר לסבתא (על כל המטוסים שראינו בדרך ועל איך שהיא מתרגשת) ואיזה כיף שסבתא באה.
אני חייבת להודות שגם אני מאד מאד התרגשתי - בסך הכל לא עבר כל כך הרבה זמן מאז שראיתי את אמא שלי לאחרונה (חמישה חודשים בערך) אבל זה הזמן הארוך ביותר שבו לא ראיתי את אמא שלי - ומאד התגעגעתי.
כשמצאנו את סבתא בשדה התעופה ואחרי שחיבקנו אותה חיבוק גדול גדול ענקי ונכנסנו לאוטו והתחלנו ליסוע חזרה לבית, פתאום הרגשתי - איזה כיף זה שסבתא באה לבקר. התחלנו לשוחח על כל האנשים שישבו לידה בטיסה, ועל האיחורים בטיסות, ועל רכילויות משפחתיות - וזה כיף נורא!
חוץ מזה - זה שיש עוד ידיים לעזור בהתארגנויות, מקלחות, ארוחות ובאופן כללי להנעים את זמנן של הבנות - זה ממש עזרה מבורכת.
כדי להעביר את הזמן בקרירות ובנעימים - החלטנו ליסוע עם הבנות לכמה ימים בסן פרנסיסקו (היה מדהים - אכתוב על זה בהקדם... מבטיחה) ועכשיו נותרו עוד כמה ימים באריזונה - גם אותם נעביר בנעימים.
איך שהתגעגעתי,
ממיניו כיף שאת כאן!
רותי
אמא שלי הגיעה לביקור!
כשרק עברנו לצ'נדלר, אמא שלי (הגיבורה) טסה אתי ועם שתי הבנות (ועם 6 מזוודות ו-3 תיקי גב ועגלה וסל-קל ושק של אוכל ונשנושים.. בקטנה....) ואז גם נשארה איתנו חודש וחצי. וידאה שאנחנו בסדר, הבינה בדיוק איפה אנחנו נמצאים ואיך הדירה נראית ואיפה הגן (ככה שתוכל לדמיין כמו שצריך כשנדבר בטלפון מרחוק רחוק), חרשה את כל צ'נדלר פחות או יותר ברגל, עשתה שופינג, נסעה לטייל (עם אחי שגם קפץ לביקור) ברחבי אריזונה היפה, התחילה קצת לטפס כאן על הקירות, ובילתה הרבה זמן איכות איתנו.
היא אמרה שבחרה להישאר איתנו הרבה בהתחלה כדי שתוכל למלא את המצבורים - ואז קיוותה שתוכל להחזיק תקופה הרחק הרחק מאיתנו.
אבל זה קשה... המצבורים מתרוקנים מהר מהמצופה...
מתחילים להתגעגע - וגם עם נפלאות הטכנולוגיה וכל שיחות הסקייפ והווטסאפ שבעולם - זה עדיין לא כמו לחבק ולנשק, או לשבת לאכול יחד ארוחת ערב, או לפתור תשבץ היגיון ביחד, או להקריא סיפור, או אפילו להרגיע ילדה בוכיה (בגלל שאחותה לקחה לה משהו... או סתם כי היא עייפה...).
ואז - מתחילים לבדוק כרטיסי טיסה - ופתאום טיסה עם שני קונקשנים שאורכה הוא רק 23 שעות נראית ממש "בקטנה"' וג'ט לג של ארבעה ימים זה ממש שטויות - ולמה לא? פשוט נבוא! אז מה אם לא תכננו - ואז מה אם עכשיו באריזונה חום אימים ומונסונים!
רומי באה אתי לאסוף את סבתא משדה התעופה אחרי הדרך הארוכה ארוכה - התרגשה מאד מאד וכל הנסיעה דיברה על מה תעשה כשנראה את סבתא (תיתן לה חיבוק גדול גדול ענקי) ועל מה תספר לסבתא (על כל המטוסים שראינו בדרך ועל איך שהיא מתרגשת) ואיזה כיף שסבתא באה.
אני חייבת להודות שגם אני מאד מאד התרגשתי - בסך הכל לא עבר כל כך הרבה זמן מאז שראיתי את אמא שלי לאחרונה (חמישה חודשים בערך) אבל זה הזמן הארוך ביותר שבו לא ראיתי את אמא שלי - ומאד התגעגעתי.
כשמצאנו את סבתא בשדה התעופה ואחרי שחיבקנו אותה חיבוק גדול גדול ענקי ונכנסנו לאוטו והתחלנו ליסוע חזרה לבית, פתאום הרגשתי - איזה כיף זה שסבתא באה לבקר. התחלנו לשוחח על כל האנשים שישבו לידה בטיסה, ועל האיחורים בטיסות, ועל רכילויות משפחתיות - וזה כיף נורא!
חוץ מזה - זה שיש עוד ידיים לעזור בהתארגנויות, מקלחות, ארוחות ובאופן כללי להנעים את זמנן של הבנות - זה ממש עזרה מבורכת.
כדי להעביר את הזמן בקרירות ובנעימים - החלטנו ליסוע עם הבנות לכמה ימים בסן פרנסיסקו (היה מדהים - אכתוב על זה בהקדם... מבטיחה) ועכשיו נותרו עוד כמה ימים באריזונה - גם אותם נעביר בנעימים.
איך שהתגעגעתי,
ממיניו כיף שאת כאן!
רותי
כמה נהדר להיות אתכם. כל כך התגעגעתי. ואני כבר מתחילה להיות עצובה בגלל הפרידה שתגיע בקרוב..... כמה נהדר לגור בחמולה באותה שכונה....
השבמחק