למה אריזונה בכלל??

✈

אנחנו נמצאים באריזונה כבר כמה חודשים, אבל הרעיון על מעבר לארצות הברית נולד מזמן מזמן... נראה לי שלחנן החלום הזה נולד בערך ביום שבו קיבל את הדרכון האמריקאי שלו. מבחינתו ארצות הברית היא "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" והמקום הכי טוב בעולם לחיות בו, לעבוד בו, להתעשר בו, להתחנך בו.. בקיצור – המקום הכי טוב בעולם. נקודה.

זה נשמע כאילו שחנן הוא שונא ישראל קפיטליסט – ובכן – לא כך הדבר... שנינו אוהבים את ארץ ישראל היפה, שנינו מרגישים הכי בבית בארץ בחוף הים עם אבטיח, או בפלאפליה השכונתית. שנינו שירתנו בצה"ל (אני בעוונותיי גם הייתי קצינה בקבע), שנינו גדלנו והתחנכנו בארץ ישראל, רוב החברים שלנו גרים בארץ, כל המשפחה הקרובה שלנו גרה בארץ, אנחנו אוהבים לדבר עברית, לראות ארץ נהדרת, לחגוג את יום העצמאות ולבכות ביום הזיכרון עם כולם.

אבל עם כל האהבה בשנים האחרונות התחלנו להרגיש שיהיה מעניין לראות איך החיים שלנו ייראו במקום אחר. זה כמובן הצטרף לכל הסיסמאות שמככבות בזמן האחרון כמו יוקר המחייה, ושחיקת מעמד הביניים, וסוגיית החינוך, והפקקים, והלחץ. אז החלטנו לנסות.

ולמה אריזונה?

ובכן – כשהגענו להסכמה שננסה לחיות במקום אחר הצבתי שני תנאים לבעלי היקר שיחיה:

1. שנדע בדיוק לאן אנחנו נוסעים – כלומר שלא נטוס לאיזה רוד טריפ מטורף שבמהלכו נתחיל לחפש את עצמנו, אלא שיהיה לנו יעד מוגדר

2. שלפחות לאחד מאתנו תהיה עבודה בארצות הברית – עוד לפני המעבר

כך יצא שתנאי מספר 2 הוא זה שהכתיב לאן עוברים. חנן עבר/הועבר לעבוד בצ'נדלר (Chandler), אריזונה. ואחרי שהוסדרו כל הבירוקרטיות, יכולנו להתחיל לבדוק מה זה המקום הזה שאליו אנחנו נוסעים. אז הנה כמה פרטי מידע:

• צ'נדלר (Chandler) נמצאת ברשימת 10 הערים הבטוחות בארה"ב לשנת 2015 (זה הקישור - למי שממש מתעניין)
• צ'נדלר היא בעצם פרבר של פיניקס (ופיניקס היא העיר השישית בגודלה ועיר הבירה הגדולה ביותר בארה"ב!)
• ה-Grand Canyon נמצא באריזונה, וכך גם Sedona
• אריזונה היא מדבר ברובה, וחם פה – הטמפרטורה בקיץ יכולה להגיע גם ל-52 מעלות! אבל יש בה גם הרים מושלגים (באזור Flagstaff) ואגמים, היא גובלת בקליפורניה, מקסיקו, ניו מקסיקו, יוטה, נוואדה וקולורדו וזה הדגל שלה:

באדיבות ויקיפדיה :)

כששאלו לאן אנחנו נוסעים – עניתי כל הזמן "לאריזונה – זה מדבר..." אבל האמת שלבינתיים המדבר מפתיע לטובה. נכון, יש כאן קקטוסים בגובה 5 מטרים (או 15 פיט לאמריקאים הקפדנים שביניכם), וחם כאן – כבר במרץ היו ימים של 40 מעלות צלסיוס (104 מעלות פרנהייט לאלה מכם שמצליחים להבין את המידות האלה... ) - [להרחבה על מידות אמיריקאיות קראו בפוסט שפרסמתי...], והשמש פה ממש ממש חזקה (אינדקס ה-UV  מגיע כאן ל-10 בלי בעיה). אבל ירוק כאן בטירוף, יש כאן המון אגמים (אמנם מלאכותיים אבל עדיין יפים) וברווזים (אמיתיים!) והמון ציפורים, ופרפרים, השמיים כאן מדהימים והשקיעות מהממות. כשאני אומרת את זה לאנשים שגרים כאן – הם ישר אומרים לי – "חכי לקיץ... אחר כך נראה מה תגידי..." אז לבינתיים אני מחכה לקיץ ואומרת שיפה כאן. אחר כך נראה מה אני אגיד.

ד"ש,

רותי