מכתב לגאיה - איך עברה שנה?
👶
גאיולי שלי,
איך חלפה לה שנה? האמת שכל כך הרבה קרה בשנה הזו - שאני לא יכולה לומר שהזמן טס - אבל מצד שני - אני מסכלת עליך ולא מאמינה שאת כבר בת שנה! הפכת לילדה - (או כמו שרומי אומרת - לתינוקת גדולה) - ואני עדיין זוכרת בבירור את הלילה שבו נולדת.
נולדת היום לפני שנה, בין שישי לשבת אי שם בשעה המופלאה 3:30 בלילה. הגחת לאוויר העולם במהירות מדהימה (אבא שלך כמעט פיספס את גיחתך ☺) - וכך הפכנו למשפחה של ארבעה. אני חושבת שאת היא זו שהפכה אותנו למשפחה אמיתית. עד שהגעת - קצת שיחקנו בלהיות אבא ואמא עם אחותך - אבל ברגע שנוספת - זה נהיה מאד אמיתי.
אני מסתכלת עליך - גאיה'לה שלי, עם החיוך הכובש דרכו ניתן לראות את הרווח החינני בשיניים שלך, עם הידיים המושטות אלי, עם הצחוק המתגלגל, עם הסקרנות האינסופית (בעיקר לדברים מסוכנים כמו חשמל, או כוסות זכוכית), עם יכולת השירה שלך (לא ידעתי שתינוקות יכולים לשיר בגיל 10 חודשים!) - ומתפעמת.
פתאום כל שעות השינה האבודות, כל רגעי המשבר, הבכי וההיסטריה (בעיקר שלך), כל התסכולים והאגרסיות (בעיקר של רומי) - הכל נעלם. נשארים רק התום והמתיקות האינסופית שלא ניתן לעמוד בפניהם.
לאחרונה אני מתמוגגת גם מהקשר הכל כך מיוחד שנרקם בינך ובין רומי. רומי - מתנהגת כמו אחות בכורה למופת - ומציעה לך כל היום לשתות ולאכול, ולשחק בכל מיני משחקים מעניינים (בעיקר כאלה מסוכנים שניתן להיחנק מהם... ) ומרחיקה ממך משחקים אחרים (בעיקר כאלה שאת נורא רוצה לשחק בהם) ואת - משתפת פעולה - רודפת אחריה, ומתפקעת ממנה מצחוק.
גאיולי שלי - מתוקה שלי - אני כל כך נהנית לראות אותך גדלה ומתפתחת, שרה שירים, ממלמלת מלמולים, סקרנית, חייכנית, שובבה לעתים ומתרפקת ומתפנקת באחרים.
אני אוהבת אותך המון המון
יום הולדת שמח!
אמא
גאיולי שלי,
איך חלפה לה שנה? האמת שכל כך הרבה קרה בשנה הזו - שאני לא יכולה לומר שהזמן טס - אבל מצד שני - אני מסכלת עליך ולא מאמינה שאת כבר בת שנה! הפכת לילדה - (או כמו שרומי אומרת - לתינוקת גדולה) - ואני עדיין זוכרת בבירור את הלילה שבו נולדת.
נולדת היום לפני שנה, בין שישי לשבת אי שם בשעה המופלאה 3:30 בלילה. הגחת לאוויר העולם במהירות מדהימה (אבא שלך כמעט פיספס את גיחתך ☺) - וכך הפכנו למשפחה של ארבעה. אני חושבת שאת היא זו שהפכה אותנו למשפחה אמיתית. עד שהגעת - קצת שיחקנו בלהיות אבא ואמא עם אחותך - אבל ברגע שנוספת - זה נהיה מאד אמיתי.
אני מסתכלת עליך - גאיה'לה שלי, עם החיוך הכובש דרכו ניתן לראות את הרווח החינני בשיניים שלך, עם הידיים המושטות אלי, עם הצחוק המתגלגל, עם הסקרנות האינסופית (בעיקר לדברים מסוכנים כמו חשמל, או כוסות זכוכית), עם יכולת השירה שלך (לא ידעתי שתינוקות יכולים לשיר בגיל 10 חודשים!) - ומתפעמת.
פתאום כל שעות השינה האבודות, כל רגעי המשבר, הבכי וההיסטריה (בעיקר שלך), כל התסכולים והאגרסיות (בעיקר של רומי) - הכל נעלם. נשארים רק התום והמתיקות האינסופית שלא ניתן לעמוד בפניהם.
לאחרונה אני מתמוגגת גם מהקשר הכל כך מיוחד שנרקם בינך ובין רומי. רומי - מתנהגת כמו אחות בכורה למופת - ומציעה לך כל היום לשתות ולאכול, ולשחק בכל מיני משחקים מעניינים (בעיקר כאלה מסוכנים שניתן להיחנק מהם... ) ומרחיקה ממך משחקים אחרים (בעיקר כאלה שאת נורא רוצה לשחק בהם) ואת - משתפת פעולה - רודפת אחריה, ומתפקעת ממנה מצחוק.
גאיולי שלי - מתוקה שלי - אני כל כך נהנית לראות אותך גדלה ומתפתחת, שרה שירים, ממלמלת מלמולים, סקרנית, חייכנית, שובבה לעתים ומתרפקת ומתפנקת באחרים.
אני אוהבת אותך המון המון
יום הולדת שמח!
אמא
כל כך רוצה לנשק ולחבק אותה, ולומר לה: מזל טוב, ילדה יקרה
השבמחק