Alert - חטיפת ילד
✈👶
אחד הדברים שמאד הפחידו אותי בארצות הברית - זה חטיפת ילדים.
כשרק הגענו לכאן - הייתי מחזיקה לרומי את היד חזק חזק בכל מקום - וזה אתגר לא קל עם הסקרנית הנודדת הזו (או שפשוט הייתי מושיבה אותה בעגלה - חגורה היטב). כשהיינו הולכות לגינות שעשועים - הייתי מרגישה שאם לרגע אסיר מעליה את המבט, מישהו יגרור ויכניס אותה לאיזה ואן.
וזו לא רק אני - באחת הפעמים שחנן ורומי הלכו לקניות בסופר - הוא נתן לה לשוטט ולרגע לא הסתכל עליה, והיא נעלמה. הוא נלחץ מאד (כמובן!) והתחיל לצעוק "רומי!!!". היא ענתה לו "אבא!! אבא!!" והוא היה כבר בטוח שמישהו לוקח לנו את הילדה, כשהיא צורחת...
כל הסיפור ארך כמה שניות (שנראו לו כמו נצח נצחים ובטח גם הורידו לו כמה שנים מהחיים...) - ורומי נמצאה מחוייכת, עומדת בכניסה לחנות - מחכה לאבא.
לאט לאט נרגעתי קצת.
השכונה שאנחנו גרים בה נורא נעימה - ילדים מסתובים כאן לבד, נוסעים על אופניים או קורקינטים, כולם מחייכים ואומרים שלום. השכנים מכירים אחד את השני. זה מרגיש הרבה יותר כמו מושב - ובטח שלא מרגיש כמו עיר גדולה (למרות שבצ'נדלר גרים 250,000 תושבים...).
אני כבר נותנת לרומי לרוץ הביתה מהאוטו לבד (בלי לדאוג)
בגינות השעשועים (כשאפשר לצאת לגינות שעשועים בלי למות מחום כמובן...) - אני מרשה לעצמי לשוחח עם איזה אמא - ולא רק להתרכז ולבהות בניסיונות הטיפוס (הגמלוניים משהו) של רומי.
בספריה - אני מרשה לה להישאר ולשחק במחשב בזמן שאני מחפשת לנו ספרים.
ואפילו כשהולכים למוזיאון הילדים - והיא רצה ונעלמת ביער הספגטי - אני לא נלחצת ומחכה עד שתצא בצווחות שמחה וצחקוקים משם.
עם זאת...
מדי פעם מקבלים לפלאפון התראות כאלה....
ו.. ובכן... זה קצת מלחיץ...
אז נכון - מאז שאנחנו כאן מעולם לא קיבלתי התראה על חטיפת ילד בצ'נדלר (ואפילו לא בפיניקס). ההתראה הכי קרובה הייתה על טוסון (מרחק של שעתיים נסיעה מכאן...). אבל גם כשזה קורה בקליפורניה השכנה זה די מלחיץ.
בנוסף - הצליל שמלווה להתראות האלה שנשלחות אוטומטית לכל טלפון נייד באזור - מלחיץ משהו. זה שילוב של סירנה וצפצוף כזה - כמו זה שמודיע על בעייה כלשהי באוטו. ברור שעד עכשיו תמיד קיבלתי את ההתראות האלה כשאני נוהגת (בדרך כלל עם שתי זאטוטות מאחורה), לא מבינה מה האוטו מצפצף פתאום... ונזכרת שאני לא בטוחה שאני יודעת איך להחליף צמיג באוטו מפלצת שלנו או איך לפתוח את מכסה המנוע...
אז כשאני מגלה שזו "רק" התראה על חטיפת ילד (ולא על זה שחסר שמן לדוגמא) - יש לי סוג של הקלה... שמתחלפת מהר מאד בהיסטריה אימהית...
בתקווה שלא יהיו יותר התראות, לעולם!
רותי
אחד הדברים שמאד הפחידו אותי בארצות הברית - זה חטיפת ילדים.
כשרק הגענו לכאן - הייתי מחזיקה לרומי את היד חזק חזק בכל מקום - וזה אתגר לא קל עם הסקרנית הנודדת הזו (או שפשוט הייתי מושיבה אותה בעגלה - חגורה היטב). כשהיינו הולכות לגינות שעשועים - הייתי מרגישה שאם לרגע אסיר מעליה את המבט, מישהו יגרור ויכניס אותה לאיזה ואן.
וזו לא רק אני - באחת הפעמים שחנן ורומי הלכו לקניות בסופר - הוא נתן לה לשוטט ולרגע לא הסתכל עליה, והיא נעלמה. הוא נלחץ מאד (כמובן!) והתחיל לצעוק "רומי!!!". היא ענתה לו "אבא!! אבא!!" והוא היה כבר בטוח שמישהו לוקח לנו את הילדה, כשהיא צורחת...
כל הסיפור ארך כמה שניות (שנראו לו כמו נצח נצחים ובטח גם הורידו לו כמה שנים מהחיים...) - ורומי נמצאה מחוייכת, עומדת בכניסה לחנות - מחכה לאבא.
לאט לאט נרגעתי קצת.
השכונה שאנחנו גרים בה נורא נעימה - ילדים מסתובים כאן לבד, נוסעים על אופניים או קורקינטים, כולם מחייכים ואומרים שלום. השכנים מכירים אחד את השני. זה מרגיש הרבה יותר כמו מושב - ובטח שלא מרגיש כמו עיר גדולה (למרות שבצ'נדלר גרים 250,000 תושבים...).
אני כבר נותנת לרומי לרוץ הביתה מהאוטו לבד (בלי לדאוג)
בגינות השעשועים (כשאפשר לצאת לגינות שעשועים בלי למות מחום כמובן...) - אני מרשה לעצמי לשוחח עם איזה אמא - ולא רק להתרכז ולבהות בניסיונות הטיפוס (הגמלוניים משהו) של רומי.
בספריה - אני מרשה לה להישאר ולשחק במחשב בזמן שאני מחפשת לנו ספרים.
ואפילו כשהולכים למוזיאון הילדים - והיא רצה ונעלמת ביער הספגטי - אני לא נלחצת ומחכה עד שתצא בצווחות שמחה וצחקוקים משם.
עם זאת...
מדי פעם מקבלים לפלאפון התראות כאלה....
ו.. ובכן... זה קצת מלחיץ...
אז נכון - מאז שאנחנו כאן מעולם לא קיבלתי התראה על חטיפת ילד בצ'נדלר (ואפילו לא בפיניקס). ההתראה הכי קרובה הייתה על טוסון (מרחק של שעתיים נסיעה מכאן...). אבל גם כשזה קורה בקליפורניה השכנה זה די מלחיץ.
בנוסף - הצליל שמלווה להתראות האלה שנשלחות אוטומטית לכל טלפון נייד באזור - מלחיץ משהו. זה שילוב של סירנה וצפצוף כזה - כמו זה שמודיע על בעייה כלשהי באוטו. ברור שעד עכשיו תמיד קיבלתי את ההתראות האלה כשאני נוהגת (בדרך כלל עם שתי זאטוטות מאחורה), לא מבינה מה האוטו מצפצף פתאום... ונזכרת שאני לא בטוחה שאני יודעת איך להחליף צמיג באוטו מפלצת שלנו או איך לפתוח את מכסה המנוע...
אז כשאני מגלה שזו "רק" התראה על חטיפת ילד (ולא על זה שחסר שמן לדוגמא) - יש לי סוג של הקלה... שמתחלפת מהר מאד בהיסטריה אימהית...
בתקווה שלא יהיו יותר התראות, לעולם!
רותי
תגובות
הוסף רשומת תגובה