הביקור המפחיד באיקאה
✈
קצת אחרי שאמא שלי, הבנות ואני נחתנו באריזונה והתאוששנו מהג'ט-לג, הלכנו לסיבוב (ראשון בשבילנו ומיליון בערך בשביל חנן) באיקאה.
הייתה לנו רשימה של הדברים שחסרים שכללה שידות לילה לחדר שינה שלנו, כוורת משחקים לבנות, סכו"ם, כוסות, ספלים ושאר הפתעות...
למזלנו יש סניף של איקאה במרחק נסיעה (הכל כאן במרחק נסיעה...) של 20 דקות מאיתנו - אז קפצנו כולנו לתוך הרכב, ונסענו שמחים וטובי לבב.
הביקור התחיל מזה שרומי לא יכלה להיכנס לג'ימבורי של איקאה (כי היא עדיין לא הייתה בת 3 וגם כי נשארים שם לבד בלי ההורים והיא עדיין לא הבינה מילה באנגלית...) אבל הגענו מהר לאיזור של הילדים שמבחינתה היה ג'ימבורי לא רע בכלל. אין משבר - הכל טוב!
שוטטנו לנו, בחרנו, התלבטנו, כל אחד והחזון שלו לאיך להשלים את העיצוב של חנן. רק מזכירה (למי ששכח..) חנן הגיבור הגיע לכאן עם לוקה לדירה ריקה ריקה (כי בחרנו לטוס רק עם מזוודות ולהתפצל...) - והיה צריך לעצב הכל לבד! נראה לי שאפשר להכתיר אותו כאלוף אריזונה בהרכבת רהיטי איקאה...
לקראת הסוף כבר היינו עייפים - גם אנחנו וגם הבנות... רומי נהייתה גמלונית יותר מבדרך כלל (סימן מובהק לעייפות) והתנגשה בכמה רהיטים בדרך לקופות, וגאיה התחילה לייבב, לרטון ולבכות בעייפות.
טוב- צריך ללכת! הודעתי לחבורה העליזה - שהשתרככה באיטיות עם עגלה עמוסה במוצרי איקאה שאנחנו פשוט חייבים.
חנן הלך לבדוק עוד איזה משהו באיזור של המציאות ואמא שלי ואני גלגלנו את העגלה ואת הבנות לעבר הקופות.
כנראה שמרוב עייפות ודברים לא שמנו לב שאיכשהו עקפנו איזה אריזונאי חמום מוח בתור (אני יודעת - אתם קוראים את זה וחושבים - מה?! איזה ישראלית ... מה זו ההתנהגות הזו?!? אבל באמת שלא שמנו לב... לאמריקאים יש נטייה לשמור מרחקים עצומים בתור, לתת מרחב... אבל עם כל המרחב הזה אי אפשר לדעת שאתה עומד בתור, בחור!)
ואז חנן הגיע והצטרף אלינו.
ואותו בחור שראה אותו מצטרף אלינו - היה בטוח שהנה - עוד אחד עוקף אותו בתור. מילא שלשתי הנשים עם התינוקות הוא נתן לעקוף אותו - אבל עכשיו גם חנן (או המקסיקני הזה, כמו שהבחור שלנו קרא לו) יעקוף אותו?! לא!! לזה הוא לא ייתן!! - הוא התחיל לצעוק עליו ולאיים:
"תלך אחורה!", הא צעק עליו "שלא תעז לעמוד כאן %$@#!@$" והוסיף איזו קללה עסיסית...
אני מודה - לקח לי זמן להבין את הסיטואציה. חנן ניסה להרגיע את הבחור, אבל הוא פשוט לא הקשיב. וזה נראה רע... ואלים ואגרסיבי... ומתדרדר במהירות.... הוא התפוצץ שם וכבר ממש לא שלט בעצמו.. עוד רגע וזה היה מגיע לאלימות פיזית.. (לא האמנתי שחנן החזיק מעמד עד אז..)
פתאום יצאתי מתוך בועת העייפות ומוצרי האיקאה וניגשתי אליו (כשגאיה עלי במנשא) ואמרתי לו -
"אדוני - הוא בעלי! אם אתה רוצה תעקוף אותנו - אנחנו ביחד!! הוא בעלי!!"
הבחור, שאשתו קצת הרגיעה אותו, פתאום הבין שהתנהג כמו קוף ונסוג...
אחר כך עוד ניסה להסביר את עצמו לאמא שלי... אני פשוט התרחקתי ורציתי ללכת משם...
בברכת גם באמריקה לא כולם יפים ונחמדים,
רותי
קצת אחרי שאמא שלי, הבנות ואני נחתנו באריזונה והתאוששנו מהג'ט-לג, הלכנו לסיבוב (ראשון בשבילנו ומיליון בערך בשביל חנן) באיקאה.
הייתה לנו רשימה של הדברים שחסרים שכללה שידות לילה לחדר שינה שלנו, כוורת משחקים לבנות, סכו"ם, כוסות, ספלים ושאר הפתעות...
למזלנו יש סניף של איקאה במרחק נסיעה (הכל כאן במרחק נסיעה...) של 20 דקות מאיתנו - אז קפצנו כולנו לתוך הרכב, ונסענו שמחים וטובי לבב.
הביקור התחיל מזה שרומי לא יכלה להיכנס לג'ימבורי של איקאה (כי היא עדיין לא הייתה בת 3 וגם כי נשארים שם לבד בלי ההורים והיא עדיין לא הבינה מילה באנגלית...) אבל הגענו מהר לאיזור של הילדים שמבחינתה היה ג'ימבורי לא רע בכלל. אין משבר - הכל טוב!
שוטטנו לנו, בחרנו, התלבטנו, כל אחד והחזון שלו לאיך להשלים את העיצוב של חנן. רק מזכירה (למי ששכח..) חנן הגיבור הגיע לכאן עם לוקה לדירה ריקה ריקה (כי בחרנו לטוס רק עם מזוודות ולהתפצל...) - והיה צריך לעצב הכל לבד! נראה לי שאפשר להכתיר אותו כאלוף אריזונה בהרכבת רהיטי איקאה...
לקראת הסוף כבר היינו עייפים - גם אנחנו וגם הבנות... רומי נהייתה גמלונית יותר מבדרך כלל (סימן מובהק לעייפות) והתנגשה בכמה רהיטים בדרך לקופות, וגאיה התחילה לייבב, לרטון ולבכות בעייפות.
טוב- צריך ללכת! הודעתי לחבורה העליזה - שהשתרככה באיטיות עם עגלה עמוסה במוצרי איקאה שאנחנו פשוט חייבים.
חנן הלך לבדוק עוד איזה משהו באיזור של המציאות ואמא שלי ואני גלגלנו את העגלה ואת הבנות לעבר הקופות.
כנראה שמרוב עייפות ודברים לא שמנו לב שאיכשהו עקפנו איזה אריזונאי חמום מוח בתור (אני יודעת - אתם קוראים את זה וחושבים - מה?! איזה ישראלית ... מה זו ההתנהגות הזו?!? אבל באמת שלא שמנו לב... לאמריקאים יש נטייה לשמור מרחקים עצומים בתור, לתת מרחב... אבל עם כל המרחב הזה אי אפשר לדעת שאתה עומד בתור, בחור!)
ואז חנן הגיע והצטרף אלינו.
ואותו בחור שראה אותו מצטרף אלינו - היה בטוח שהנה - עוד אחד עוקף אותו בתור. מילא שלשתי הנשים עם התינוקות הוא נתן לעקוף אותו - אבל עכשיו גם חנן (או המקסיקני הזה, כמו שהבחור שלנו קרא לו) יעקוף אותו?! לא!! לזה הוא לא ייתן!! - הוא התחיל לצעוק עליו ולאיים:
"תלך אחורה!", הא צעק עליו "שלא תעז לעמוד כאן %$@#!@$" והוסיף איזו קללה עסיסית...
אני מודה - לקח לי זמן להבין את הסיטואציה. חנן ניסה להרגיע את הבחור, אבל הוא פשוט לא הקשיב. וזה נראה רע... ואלים ואגרסיבי... ומתדרדר במהירות.... הוא התפוצץ שם וכבר ממש לא שלט בעצמו.. עוד רגע וזה היה מגיע לאלימות פיזית.. (לא האמנתי שחנן החזיק מעמד עד אז..)
פתאום יצאתי מתוך בועת העייפות ומוצרי האיקאה וניגשתי אליו (כשגאיה עלי במנשא) ואמרתי לו -
"אדוני - הוא בעלי! אם אתה רוצה תעקוף אותנו - אנחנו ביחד!! הוא בעלי!!"
הבחור, שאשתו קצת הרגיעה אותו, פתאום הבין שהתנהג כמו קוף ונסוג...
אחר כך עוד ניסה להסביר את עצמו לאמא שלי... אני פשוט התרחקתי ורציתי ללכת משם...
בברכת גם באמריקה לא כולם יפים ונחמדים,
רותי
זה תפס אותי ממש לא מוכנה. במקום שנראה שכולם בו כל כך מנומסים ונחמדים...
השבמחק