סורגת קרושה

✈👚💡

"טוב, רומי, אמא מאבדת את השפיות..." חנן אמר לרומי כשראה, יום אחד, שחזרתי מקניות בוולמארט עם מסרגה.
"מה זה שפיות?" רומי שאלה בתגובה...
☺

אז כן - כנראה שאני מתחילה לאבד את השפיות. כולם יודעים שזה מתחיל מסריגה במסרגה אחת ומשם הדרך למחלקה סגורה קצרה מאד. זה ידוע. לומדים על זה בכיתה ו' ואז באוניברסיטה (בעיקר בלימודי הנדסה) מרחיבים על זה ממש.

באחד משיטוטיי בוולמארט הגעתי לאיזור של הסריגה (כן - יש איזור שלם שמוקדש רק לסריגה, שלא לדבר על האיזור השלם שמוקדש למסגרות לתמונות או לכרטיסי ברכה...). ושם בצד עמדה לה מסרגה כזו חמודה - כחולה, בין עשרות מסרגות אחרות כמובן, שממש קראה לי - קחי אותי איתך! אז החלטתי לקחת אותה וגם קצת צמר אתי הביתה (אחרי ששילמתי עליהם כמובן).

ואז התחלתי לסרוג לי... התחלתי משהו בצורה של כיפה בהתחלה - אבל זה קצת משעמם.. ואז נזכרתי בכל המפות הרקומות האלה שהיו אצל סבתא שלי בבית (והאמת שזה ממש לא הטעם שלי...) אבל התחלתי לסרוג כזה.

"אמא, תמשיכי לחדד", רומי אמרה לי
"לחדד את מה?" שאלתי - ואז הבנתי שהיא מתכוונת לסריגה. "אה! לסרוג? אומרים סריגה, בובי.."
"אה! אז תמשיכי אמא"
איזה בת מפרגנת גידלתי.

אז המשכתי - אבל זה לוקח המון זמן. והחלטתי לסיים בתחתית לכוס ולא הגעתי לשלב המפה.

"יופי!" חנן אמר, "אז סיימנו?"
"אבל מה נעשה רק עם תחתית אחת לכוס?" שאלתי - למרות שדי ברור לי שגם בה לא נשתמש (כאמור.. לא הטעם שלי), אבל תמיד נחמד לגרום לבעלי האהוב להרגיש שאשתו מתחילה לאבד את זה. וגם - אמנם התוצאה לא ממש שימושית או יפה אבל הסריגה עצמה די מהנה.

להלן התוצאה המרשימה לכל הדעות.... והדי מכוערת לטעמי...

סריגה מהנה וחידוד כיפי לכולם.
רותי