נוהגים
✈🚙
בהתחלה היה לי נורא קשה להתרגל לזה שלכל מקום צריך לנהוג כאן.
לסופר - צריך לנהוג
לבית מרקחת - צריך לנהוג
לרופא - צריך לנהוג
לגן - צריך לנהוג
ואני יכולה להמשיך ככה עוד כמה שורות טובות (אבל אני רחומה וחנונה אז אחסוך לכם)...
בתל אביב - הייתי רגילה ללכת ברגל לכל המקומות האלה (לא שזה תמיד היה כיף גדול - בקיץ הייתי פחות או יותר שוחה לשם בזיעה של עצמי, ובחורף - מתפללת שלא יירד עלי גשם...). זה לא שאני כזו ספורטיבית (למען האמת אני די עצלנית). בחרתי ללכת בעיקר מכורח הנסיבות - כי להזיז את האוטו בתל אביב, אחרי שמצאתי חניה.. זה לא כל כך נהוג ולא כל כך חכם (אם הזמן שלך ושפיות דעתך חשובים לך... ).
אז עשינו כמיטב יכולתנו שלא להזיז את האוטו.
אוספים את רומי מהגן עם עגלה וגאיה במנשא, הולכים לכיכר רבין להסתכל על הדגים ולטפס על הפסל, הולכים לאיזו גינה בדרך חזרה הביתה, הולכים לסופר (עם עגלת קניות של סבתא), הולכים לגן העיר או לדיזנגוף סנטר כדי לקנות איזה משהו מאד מאד חשוב... או שהולכים לד"ר ברק כדי לשמוע ששוב יש וירוס ואין מה לעשות...
חנן היה רוכב על האופנים שלו (עם רומי במושב האחורי) - ויחד הם חרשו את תל אביב... נסעו לחוף הים ולשרונה ולנמל ועשו כיף חיים.
עכשיו אני כבר כמעט שלא הולכת - אני נוהגת.
אבל אני חייבת לומר שהנהיגה כאן מאד נעימה לי.
גם אם לעיתים אני חולמת בהקיץ ולא מתחילה ליסוע בשניה שבו הרמזור מתחלף לירוק - לא צופרים לי.
גם אם פעם ב- אני נזכרת ברגע האחרון שהייתי צריכה לפנות ימינה ומנסה להשתלב בעדינות - לא צורחים ומקללים אותי, אלא נותנים לי באדיבות להשתחל.
לא חותכים אותי על ימין ועל שמאל.
כשאני נוסעת לאטי בכביש המהיר אף רכב לא נצמד אלי מאחורה ומתחיל להבהב לי עם אורות גבוהים.
ובאופן כללי - זה לא מרגיש כמו מלחמת הישרדות על הכביש.
וזה הרבה יותר נעים לנהוג ככה...
לפעמים זה יוצר סיטואציות שקשה להבין אותן - כמו:
נתיב עמוס רכבים בגלל רכב תקוע, ונתיב שני ריק, וכולם עומדים בתור ומחכים... למה הם מחכים??
סירנה נשמעת ברקע, ופתאום כל הרכבים בכביש המהיר נצמדים לימין ונעצרים (!!) עד שהסירנה תחלוף - גם אם רכב הביטחון/אמבולנס/כבאית נסע בכיוון ההפוך... (אף אחד אפילו לא חושב להתחיל לדהור בעקבות האמבולנס כדי להגיע מהר יותר)
ניסיתי לחשוב למה זה ככה פה?
מה כל כך שונה בתרבות הנהיגה כאן מאשר בארץ?
והגעתי למסקנה (בעקבות תצפיות מרובות וניתוח מדגמים בלתי תלויים) שתרבות הנהיגה שונה בגלל שהסביבה שונה.
אין כאן לחץ - הכל יותר רגוע - אנשים פחות ממהרים, כי הם יודעים שגם אם ייאחרו בקצת - לא ייקרה שום דבר.
בארץ אם תאחר - לא תהיה לך חניה, לא תספיק לאסוף את הילדים (כי תמיד תצא בדקה ה-90), תשב בפקקים... כאן זה לא ככה...
כשצריך לאסוף את הילדים - יוצאים בזמן - ומגיעים בזמן (כי גם אם הרמזור לא עובד ומתחיל להיווצר עומס, ישר מגיעה משטרה ומכוונת את התנועה בצורה יעילה, בלי ליצור פקק גדול יותר ממה שהיה).
כשצריך להגיע לעבודה - יוצאים בזמן ומגיעים בזמן - וגם אם קצת מאחרים, לא קרה כלום...
המרחב הזה שיש כאן - יוצר רוגע - שמאפשר לאנשים לנהוג ברוגע - וזה נעים!
נהיגה רגועה,
רותי
בהתחלה היה לי נורא קשה להתרגל לזה שלכל מקום צריך לנהוג כאן.
לסופר - צריך לנהוג
לבית מרקחת - צריך לנהוג
לרופא - צריך לנהוג
לגן - צריך לנהוג
ואני יכולה להמשיך ככה עוד כמה שורות טובות (אבל אני רחומה וחנונה אז אחסוך לכם)...
בתל אביב - הייתי רגילה ללכת ברגל לכל המקומות האלה (לא שזה תמיד היה כיף גדול - בקיץ הייתי פחות או יותר שוחה לשם בזיעה של עצמי, ובחורף - מתפללת שלא יירד עלי גשם...). זה לא שאני כזו ספורטיבית (למען האמת אני די עצלנית). בחרתי ללכת בעיקר מכורח הנסיבות - כי להזיז את האוטו בתל אביב, אחרי שמצאתי חניה.. זה לא כל כך נהוג ולא כל כך חכם (אם הזמן שלך ושפיות דעתך חשובים לך... ).
אז עשינו כמיטב יכולתנו שלא להזיז את האוטו.
אוספים את רומי מהגן עם עגלה וגאיה במנשא, הולכים לכיכר רבין להסתכל על הדגים ולטפס על הפסל, הולכים לאיזו גינה בדרך חזרה הביתה, הולכים לסופר (עם עגלת קניות של סבתא), הולכים לגן העיר או לדיזנגוף סנטר כדי לקנות איזה משהו מאד מאד חשוב... או שהולכים לד"ר ברק כדי לשמוע ששוב יש וירוס ואין מה לעשות...
חנן היה רוכב על האופנים שלו (עם רומי במושב האחורי) - ויחד הם חרשו את תל אביב... נסעו לחוף הים ולשרונה ולנמל ועשו כיף חיים.
עכשיו אני כבר כמעט שלא הולכת - אני נוהגת.
אבל אני חייבת לומר שהנהיגה כאן מאד נעימה לי.
גם אם לעיתים אני חולמת בהקיץ ולא מתחילה ליסוע בשניה שבו הרמזור מתחלף לירוק - לא צופרים לי.
גם אם פעם ב- אני נזכרת ברגע האחרון שהייתי צריכה לפנות ימינה ומנסה להשתלב בעדינות - לא צורחים ומקללים אותי, אלא נותנים לי באדיבות להשתחל.
לא חותכים אותי על ימין ועל שמאל.
כשאני נוסעת לאטי בכביש המהיר אף רכב לא נצמד אלי מאחורה ומתחיל להבהב לי עם אורות גבוהים.
ובאופן כללי - זה לא מרגיש כמו מלחמת הישרדות על הכביש.
וזה הרבה יותר נעים לנהוג ככה...
לפעמים זה יוצר סיטואציות שקשה להבין אותן - כמו:
נתיב עמוס רכבים בגלל רכב תקוע, ונתיב שני ריק, וכולם עומדים בתור ומחכים... למה הם מחכים??
סירנה נשמעת ברקע, ופתאום כל הרכבים בכביש המהיר נצמדים לימין ונעצרים (!!) עד שהסירנה תחלוף - גם אם רכב הביטחון/אמבולנס/כבאית נסע בכיוון ההפוך... (אף אחד אפילו לא חושב להתחיל לדהור בעקבות האמבולנס כדי להגיע מהר יותר)
ניסיתי לחשוב למה זה ככה פה?
מה כל כך שונה בתרבות הנהיגה כאן מאשר בארץ?
והגעתי למסקנה (בעקבות תצפיות מרובות וניתוח מדגמים בלתי תלויים) שתרבות הנהיגה שונה בגלל שהסביבה שונה.
אין כאן לחץ - הכל יותר רגוע - אנשים פחות ממהרים, כי הם יודעים שגם אם ייאחרו בקצת - לא ייקרה שום דבר.
בארץ אם תאחר - לא תהיה לך חניה, לא תספיק לאסוף את הילדים (כי תמיד תצא בדקה ה-90), תשב בפקקים... כאן זה לא ככה...
כשצריך לאסוף את הילדים - יוצאים בזמן - ומגיעים בזמן (כי גם אם הרמזור לא עובד ומתחיל להיווצר עומס, ישר מגיעה משטרה ומכוונת את התנועה בצורה יעילה, בלי ליצור פקק גדול יותר ממה שהיה).
כשצריך להגיע לעבודה - יוצאים בזמן ומגיעים בזמן - וגם אם קצת מאחרים, לא קרה כלום...
המרחב הזה שיש כאן - יוצר רוגע - שמאפשר לאנשים לנהוג ברוגע - וזה נעים!
נהיגה רגועה,
רותי
אבל איך אפשר בלי ללכת?
השבמחקמה זה ללכת?? איך עושים את זה??
מחק