שובו של העקרב הזועם

✈🐘

אז אומרים שעקרב שמופיע במערכה הראשונה יעקוץ עד המערכה השלישית, נכון?

כנראה שהגענו למערכה השלישית אם כן....

עד היום - אני היחידה במשפחתנו שראתה עקרבים פה באריזונה. חנן - מסתובב מדי פעם עם הפנס המתוחכם שלו לחפש אותם ולא מוצא. רומי וגאיה, לשמחתי, גם לא נתקלו בעקרב, ונראה לי שאפילו לוקה שלנו לא נפגשה עדיין פנים אל מול פנים עם עקרב (למרות שהיא פחות משתפת במה שעובר עליה, אז קשה להיות בטוחים...)

המפגש הראשון שלי עם עקרבון היה בשיעור יוגה.
אחר כך, הספקתי לראות איזה כמה מעוכים על השבילים בשכונה.
ממש לפני כמה ימים - מצאתי עקרבון מת, אצלנו בארון הבלאגן (איפה שזורקים את כל השקיות - שבטוח נשתמש בהן, ובקבוק של ROOT BEER שאין לי מושג מי ישתה וכאלה...) - מה שגרם לי לסדר את ארון הבלאגן.

היום - אחרי שחזרתי שמחה, טובת לבב ורגועה להפליא משיעור היוגה השבועי שלי, ובעודי מנופפת לשלום לאחד השכנים הרגשתי שמשהו דוקר אותי ברגל. ישר הרמתי את הרגל בתנופה כלפי מעלה (בזכות הגמישות של היוגה, כמובן) ומהכפכף שלי התעופף לו גור עקרב צהבהב וקטן שנאלץ לפגוש מקרוב את הסוליה של הכפכף שלי ולהתאחד לנצח עם המדרכה....

אני צלעתי בקלילות (וברוגע) בדרך חזרה הביתה.

"איך היה ביוגה?" חנן שאל (תוך שמשדל את רומי להיכנס הביתה מהמרפסת ולהפסיק לשפוך על עצמה מים, ומנסה לשכנע את גאיה להפסיק לאכול את הסנדלים של רומי).

"עקץ אותי עקרב" אמרתי בנונשלנטיות

"מה??? באמת??? איפה הוא??? אני הולך לראות!" אמר, נתן לי קרח לרגל, והלך לראות את העקרב כשאני מנסה לנתב אותו לנ.צ הנכון.
"על המדרכה ליד הבית, מעוך היטב - לך לראות!"

חנן חזר כעבור כמה דקות - ואמר שלא ראה כלום.. "הוא קטן" אמרתי "וצהוב" מנסה לכוון אותו טוב יותר...
בפעם השניה הוא ראה אתו "הוא ממש קטן!" הוא אמר...
אכן קטן... גור עקרבונים.

חנן החליט להציג לראווה את גור העקרבים שבחר לעקוץ אותי באצבע

עד עכשיו אני לא ממש בטוחה איפה נעקצתי. ברגל ימין - בזה אני בטוחה. אבל הכאב (והאמת שזה לא כל כך כואב...) זז בין האצבעות. זה התחיל בקמיצה, עבר דרך האמה ועכשיו גורם לנמלולים באצבע... כנראה שזה תחילתו של הסוף 😆

אומרים שכדי לפתח יצירתיות כדאי לחוות בכל יום משהו חדש, נכון?
אז אני את שלי להיום עשיתי,
ד"ש!
רותי