חניה
✈ 🚙
חניה --
חניה --
איפה יש --
חניה?
זה היה השיר הקבוע (כל הזכויות שמורות...) ששרנו בתל אביב כשהייתי אוספת את רומי מהגן ישר אחרי העבודה, עם האוטו... בתל אביב אם היינו מוצאים חניה במרחק של 5 דקות הליכה מהבית - זה היה נחשב קרוב ומעולה ואיזה חניה מדהימה מצאתי.
כאן - התחלנו להתפנק.
יש לנו חניה משלנו במרחק של שניים וחצי צעדים מדלת הכניסה לבית.
וכמעט לכל מקום שאליו אני נוסעת יש לי חניה מדופלמת ממש מול דלת הכניסה. לפעמים אני גם מוצאת חניה מוצלת ואז זה פשוט מושלם.
מעבר לזה שלכל מקום שאליו אלך - אמצא חניה טובה ונוחה - התחלתי להתפנק גם באופן שבו אני חונה.
חניה במקביל למדרכה - כבר שכחתי איך עושים...
כמעט כל החניות כאן הן במאונך למדרכה (המטאפורית - כי בדרך כלל היא לא קיימת, ויש שם פשוט רכב אחר).
כמו כל מי ששרת בצבא.. גם אני הייתי רגילה לחנות במאונך למדרכה עם הפנים לכיוון היציאה. למה? כי זה יותר קל לחנות ברוורס (באמת?) , וכי ככה יותר קל לצאת (באמת?), וכי ככה התרגלתי.
כאן כולם חונים עם הפנים לכיוון החניה... למה? כי מסתבר שזה יותר מהיר, וכי ככה תא המטען זמין להעמסות ... :)
בדרך כלל - יש שני טורים של מכוניות חונות - כך שאם תחנה עם "הפנים לכיוון היציאה" - תא המטען יהיה לא נגיש וקרוב (כנראה) ל"פנים" של הרכב שחונה מולו (וזה גם לא מנומס.. להפנות ככה את תא המטען לפנים של רכב אחר... 😉).
בהתחלה הייתי חונה ברוורס, מתעקשת על זה, ואם מישהו היה מאחורי מסתכל מופתע על תמרוני הרוורס שלי - הוא היה ממתין בסבלנות עד שהייתי חונה יפה יפה.
ואז - הייתי צריכה להוציא את העגלה של גאיה מתא המטען - ומתחילה להתחרט על זה שחניתי ככה (כי להוציא עגלה במרווח שבין שתי מכוניות חונות זה ממש הרמת משקולות למתקדמים). או שהייתי חוזרת עם קניות וצריכה לסחוב את הקניות מעגלת הקניות (שכמובן לא נכנסת בין שתי מכוניות חונות כי היא בערך בגודל של הדירה שלנו בתל אביב) עד לתא המטען - ומתחרטת שחניתי ככה.
ואז הפסקתי לחנות ככה...
כשאתה באמריקה - התנהג כאמריקאי...
רותי
חניה --
חניה --
איפה יש --
חניה?
זה היה השיר הקבוע (כל הזכויות שמורות...) ששרנו בתל אביב כשהייתי אוספת את רומי מהגן ישר אחרי העבודה, עם האוטו... בתל אביב אם היינו מוצאים חניה במרחק של 5 דקות הליכה מהבית - זה היה נחשב קרוב ומעולה ואיזה חניה מדהימה מצאתי.
כאן - התחלנו להתפנק.
יש לנו חניה משלנו במרחק של שניים וחצי צעדים מדלת הכניסה לבית.
וכמעט לכל מקום שאליו אני נוסעת יש לי חניה מדופלמת ממש מול דלת הכניסה. לפעמים אני גם מוצאת חניה מוצלת ואז זה פשוט מושלם.
מעבר לזה שלכל מקום שאליו אלך - אמצא חניה טובה ונוחה - התחלתי להתפנק גם באופן שבו אני חונה.
חניה במקביל למדרכה - כבר שכחתי איך עושים...
כמעט כל החניות כאן הן במאונך למדרכה (המטאפורית - כי בדרך כלל היא לא קיימת, ויש שם פשוט רכב אחר).
כמו כל מי ששרת בצבא.. גם אני הייתי רגילה לחנות במאונך למדרכה עם הפנים לכיוון היציאה. למה? כי זה יותר קל לחנות ברוורס (באמת?) , וכי ככה יותר קל לצאת (באמת?), וכי ככה התרגלתי.
כאן כולם חונים עם הפנים לכיוון החניה... למה? כי מסתבר שזה יותר מהיר, וכי ככה תא המטען זמין להעמסות ... :)
בדרך כלל - יש שני טורים של מכוניות חונות - כך שאם תחנה עם "הפנים לכיוון היציאה" - תא המטען יהיה לא נגיש וקרוב (כנראה) ל"פנים" של הרכב שחונה מולו (וזה גם לא מנומס.. להפנות ככה את תא המטען לפנים של רכב אחר... 😉).
בהתחלה הייתי חונה ברוורס, מתעקשת על זה, ואם מישהו היה מאחורי מסתכל מופתע על תמרוני הרוורס שלי - הוא היה ממתין בסבלנות עד שהייתי חונה יפה יפה.
ואז - הייתי צריכה להוציא את העגלה של גאיה מתא המטען - ומתחילה להתחרט על זה שחניתי ככה (כי להוציא עגלה במרווח שבין שתי מכוניות חונות זה ממש הרמת משקולות למתקדמים). או שהייתי חוזרת עם קניות וצריכה לסחוב את הקניות מעגלת הקניות (שכמובן לא נכנסת בין שתי מכוניות חונות כי היא בערך בגודל של הדירה שלנו בתל אביב) עד לתא המטען - ומתחרטת שחניתי ככה.
ואז הפסקתי לחנות ככה...
כשאתה באמריקה - התנהג כאמריקאי...
רותי
תגובות
הוסף רשומת תגובה