לזכות בלוטו
✈💡
באחד הימים השבוע חנן חזר מהעבודה ואמר: "את יודעת שהפרס בלוטו באריזונה הוא מעל 500 מיליון דולר?"
"לא" אמרתי, כי באמת לא ידעתי "איזה סכום מטורף!"
"כן" חנן אמר, "מה היינו עושים אם היינו זוכים? את חושבת שזה היה משנה אותנו?"
"אממ... נראה לי שלא היינו עושים כלום... מה כבר היינו משנים..?" עניתי בתמימות לא אופיינית, ובלי לחשוב יותר מדי, תוך כדי שאני מכינה חביתה לגאיה וכריך לרומי לארוחת הערב.
"נראה לך באמת??" חנן שאל.. "דבר ראשון היינו לוקחים את כל המשפחה מהארץ לטיול בהוואי"
"אה כן, נכון - נשמע כיף. באמת היינו עושים את זה"
"וגם היינו מביאים איזה עוזרת מקסיקנית, שתנקה ותבשל ואולי גם תשמור על הבנות מדי פעם."
"יא רעיון טוב!" התחלתי כבר להתלהב
"וקונים איזו אחוזה, קטנה כזו, משהו סולידי"
"טוב, אבל לא גדולה מדי..."
"ובטח בשנייה שמישהו היה מעצבן אותי בעבודה - הייתי מתפטר.."
"באמת?"
"כן, ברור.. זה משנה אותך.. כמות כזו של כסף. אבל שלא תחשבי - אנשים היו מתחילים לבקש מאיתנו כסף..."
"אבל - אנחנו לא נשנה כלום אז לא יידעו מזה, נכון?"
"כן, אה? ומה את אומרת, נחזור לארץ?"
"שאלה טובה... נראה לי שכן... אני חושבת שעם כזה סכום אתה יכול לקנות לך בועה ממש טובה ונוחה, כזו שהרבה יותר קשה לפוצץ."
"כסף משנה את המשחק... בכל זאת, ישראל זה הבית."
"כן", ואחרי מחשבה קצרה הוספתי, "אז מה? עברנו לכאן רק בגלל הכסף..??"
"חחח, ידעתי שתגידי את זה"
"אתה מכיר אותי יותר מדי טוב... אבל לא עברנו רק בגלל הכסף. ממש לא... עברנו כי זו חוויה, ועברנו כי החינוך פה מעולה, ועברנו כי החיים פה הרבה יותר נוחים ורגועים, וכי כאן אתה יוצר לך בועה נעימה בקלות יחסית, ונראה לי שעברנו במחשבה שגם נחזור."
"נכון..."
"אז איך נרשמים ללוטו הזה?"
אולי נזכה, מי יודע?
ד"ש,
רותי
באחד הימים השבוע חנן חזר מהעבודה ואמר: "את יודעת שהפרס בלוטו באריזונה הוא מעל 500 מיליון דולר?"
"לא" אמרתי, כי באמת לא ידעתי "איזה סכום מטורף!"
"כן" חנן אמר, "מה היינו עושים אם היינו זוכים? את חושבת שזה היה משנה אותנו?"
"אממ... נראה לי שלא היינו עושים כלום... מה כבר היינו משנים..?" עניתי בתמימות לא אופיינית, ובלי לחשוב יותר מדי, תוך כדי שאני מכינה חביתה לגאיה וכריך לרומי לארוחת הערב.
"נראה לך באמת??" חנן שאל.. "דבר ראשון היינו לוקחים את כל המשפחה מהארץ לטיול בהוואי"
"אה כן, נכון - נשמע כיף. באמת היינו עושים את זה"
"וגם היינו מביאים איזה עוזרת מקסיקנית, שתנקה ותבשל ואולי גם תשמור על הבנות מדי פעם."
"יא רעיון טוב!" התחלתי כבר להתלהב
"וקונים איזו אחוזה, קטנה כזו, משהו סולידי"
"טוב, אבל לא גדולה מדי..."
"ובטח בשנייה שמישהו היה מעצבן אותי בעבודה - הייתי מתפטר.."
"באמת?"
"כן, ברור.. זה משנה אותך.. כמות כזו של כסף. אבל שלא תחשבי - אנשים היו מתחילים לבקש מאיתנו כסף..."
"אבל - אנחנו לא נשנה כלום אז לא יידעו מזה, נכון?"
"כן, אה? ומה את אומרת, נחזור לארץ?"
"שאלה טובה... נראה לי שכן... אני חושבת שעם כזה סכום אתה יכול לקנות לך בועה ממש טובה ונוחה, כזו שהרבה יותר קשה לפוצץ."
"כסף משנה את המשחק... בכל זאת, ישראל זה הבית."
"כן", ואחרי מחשבה קצרה הוספתי, "אז מה? עברנו לכאן רק בגלל הכסף..??"
"חחח, ידעתי שתגידי את זה"
"אתה מכיר אותי יותר מדי טוב... אבל לא עברנו רק בגלל הכסף. ממש לא... עברנו כי זו חוויה, ועברנו כי החינוך פה מעולה, ועברנו כי החיים פה הרבה יותר נוחים ורגועים, וכי כאן אתה יוצר לך בועה נעימה בקלות יחסית, ונראה לי שעברנו במחשבה שגם נחזור."
"נכון..."
"אז איך נרשמים ללוטו הזה?"
אולי נזכה, מי יודע?
ד"ש,
רותי
פרס משוגע... מעניין מה המס זכיות :-)
השבמחקאני הייתי קונה בית עם גינה שאפשר לגדל בה תרנגולות וגינת ירק. כעת המקום היחיד שאני יכולה לקנות בשביל החלום הזה גובל בחברון.
והייתי קונה לכם ולאימא את הבתים השכנים. ;-) למעשה הייתי קונה את כל היישוב ושמה שם את כל האנשים שאני אוהבת 😂
מחק
מחקבועות הן דבר זמני. צריך לזכור את זה...
למרות שהרעיון של נועה נשמע מפתה....
בכל מקרה זה סכום מטורף ולא נראה לי שיש מישהו שיישאר בריא בנפשו אחרי קבלת פרס כזה.
הכל זמני בחיים - צריך לזכור גם את זה... 😉
מחק