יש ימים כאלה
👶👚
אני מאד אוהבת את הבנות היקרות שלי.
אני מאד אוהבת לבלות עם הבנות המתוקות שלי.
אבל יש ימים שבהם פשוט בא לי שתגיע כבר השעה 20:00 והן יכנסו לחדר לישון. או, יותר טוב - שתגיע כבר השעה 20:45 - שעה שבה לרוב אפשר כבר לרבוץ בבטחה בסלון בתנוחה מאוזנת ולבהות בטלוויזיה.
היום היה יום כזה. וזה לא שהיה איזה משהו נוראי או קשה במיוחד - סתם עוד יום, רגיל בסך הכל.
אבל עדיין מצאתי את עצמי מסתכלת על השעון יותר מהרגיל, נאנחת כמו איזה דודה פולנייה כל כמה דקות, מגיבה בקוצר רוח וחוסר סבלנות לשאלות, הגיגים, רצונות ובקשות של רומי, ורודפת אחרי גאיה בכל הבית בלי אנרגיות (מה שגרם לזה שהצליחה להפוך את הקערה של לוקה - הספורט האהוב עליה, ולקרוע את אחת היצירות הסגולות של רומי).
חנן הגיע הביתה להציל את המצב והשתולל עם הבנות בזמן שאני נאנחתי לי קצת בשקט... והכנתי ארוחת ערב
אני מאד אוהבת את הבנות המקסימות שלי.
אני מאד אוהבת לבלות עם הבנות המצחיקות שלי.
אבל יש ימים שבהם אין לי כוח להפעיל, לשחק, לצייר, לבשל, לאפות, לעשות עקבות עם מים במרפסת, לצאת לגינה או ללכת לבריכה. יש ימים שבהם פחות בא לי להיות אמא ... ולא כי משהו קרה - אלא כי פשוט זה מן יום שכזה. אז לא התעניינתי בתפקיד שרומי קיבלה היום בגן (אולי מחר אגלה אם היא "זכתה" להיות ה- Door Holder, או זו שמחלקת את ה- Lunch box לילדים...), ועם מי הכי נהנתה לשחק היום...
אני מאד אוהבת את הבנות החכמות שלי.
אני מאד אוהבת לבלות עם הבנות החברותיות שלי.
אבל יש ימים שבהם הייתי רוצה שתהיה לנו איזה בייביסיטרית, אחות או סבתא שאפשר לנחות אצלה עם הבנות (ממש פה, לא אחרי טיסה של 19 שעות) ולשבת קצת בלי לשחק (עם כוס קפה, אם אפשר). להסתכל מהצד איך מישהו אחר "מפעיל" את הבנות. ואז גם לאכול ארוחת ערב שמישהו אחר הכין.
אני מאד אוהבת את הבנות היפות שלי.
אני מאוד אוהבת לבלות זמן עם הבנות שובות הלב שלי.
אבל יש ימים שבהם פשוט אין לי כוח.
מזל שאין הרבה ימים כאלה...
בברכת ילדים זו שמחה,
רותי
אני מאד אוהבת את הבנות היקרות שלי.
אני מאד אוהבת לבלות עם הבנות המתוקות שלי.
אבל יש ימים שבהם פשוט בא לי שתגיע כבר השעה 20:00 והן יכנסו לחדר לישון. או, יותר טוב - שתגיע כבר השעה 20:45 - שעה שבה לרוב אפשר כבר לרבוץ בבטחה בסלון בתנוחה מאוזנת ולבהות בטלוויזיה.
היום היה יום כזה. וזה לא שהיה איזה משהו נוראי או קשה במיוחד - סתם עוד יום, רגיל בסך הכל.
אבל עדיין מצאתי את עצמי מסתכלת על השעון יותר מהרגיל, נאנחת כמו איזה דודה פולנייה כל כמה דקות, מגיבה בקוצר רוח וחוסר סבלנות לשאלות, הגיגים, רצונות ובקשות של רומי, ורודפת אחרי גאיה בכל הבית בלי אנרגיות (מה שגרם לזה שהצליחה להפוך את הקערה של לוקה - הספורט האהוב עליה, ולקרוע את אחת היצירות הסגולות של רומי).
חנן הגיע הביתה להציל את המצב והשתולל עם הבנות בזמן שאני נאנחתי לי קצת בשקט... והכנתי ארוחת ערב
אני מאד אוהבת את הבנות המקסימות שלי.
אני מאד אוהבת לבלות עם הבנות המצחיקות שלי.
אבל יש ימים שבהם אין לי כוח להפעיל, לשחק, לצייר, לבשל, לאפות, לעשות עקבות עם מים במרפסת, לצאת לגינה או ללכת לבריכה. יש ימים שבהם פחות בא לי להיות אמא ... ולא כי משהו קרה - אלא כי פשוט זה מן יום שכזה. אז לא התעניינתי בתפקיד שרומי קיבלה היום בגן (אולי מחר אגלה אם היא "זכתה" להיות ה- Door Holder, או זו שמחלקת את ה- Lunch box לילדים...), ועם מי הכי נהנתה לשחק היום...
אני מאד אוהבת את הבנות החכמות שלי.
אני מאד אוהבת לבלות עם הבנות החברותיות שלי.
אבל יש ימים שבהם הייתי רוצה שתהיה לנו איזה בייביסיטרית, אחות או סבתא שאפשר לנחות אצלה עם הבנות (ממש פה, לא אחרי טיסה של 19 שעות) ולשבת קצת בלי לשחק (עם כוס קפה, אם אפשר). להסתכל מהצד איך מישהו אחר "מפעיל" את הבנות. ואז גם לאכול ארוחת ערב שמישהו אחר הכין.
אני מאד אוהבת את הבנות היפות שלי.
אני מאוד אוהבת לבלות זמן עם הבנות שובות הלב שלי.
אבל יש ימים שבהם פשוט אין לי כוח.
מזל שאין הרבה ימים כאלה...
בברכת ילדים זו שמחה,
רותי
🙁
השבמחקבייביסיטר אוהבת ומתגעגעת מחכה ממש פה. ועוד מעט גם שם ;-)
השבמחק